מחשבות על האחר / הרב מאיר אזרי

רבים יסכימו שבימים אלה גוברת תחושת חוסר הסובלנות, הגזענות, הניכור בין בני האדם, בין תרבויות, בין דתות ולאומים. דווקא בימים בהם מודגש המפריד, שומה עלינו לחפש את המאחד והמחזק . חובה עלינו, על החרדים לשלומה של החברה האנושית, להביא אור משתף ומחמם במקום שבו גדול כוחו של החושך, לעתים. סבלנות וסובלנות כלפי האחר, כלפי אמונתו ודתו, בחירותיו ומנהגיו והיכולת להכיל את האחר על מעלותיו, מגרעותיו וייחודו הם חובה במאה המורכבת בה אנו חיים. ניסיון חיינו , בעיקר זה מהמאה האחרונה , מעיד על פוטנציאל ההרס והחורבן המאיימים על העולם והקהילה היהודית ההולכת ונשחקת.
בתקופה בה קצב החיים גדול מתמיד, העברת המידע בין אנשים, מקומות ותרבויות מעמידה בפנינו אתגרים חדשים ולא מעטים. היום, יותר מתמיד, אנו חוזים באחר, בשונותו, במעלותיו ולעתים גם במגרעותיו, הרבה יותר מאשר בדורות קודמים. המודרניות מפגישה אותנו עם מציאות וכלים חדשים שעמם כה קל לפגוע, להעליב ולהשפיל. כה פשוטה היא המלאכה של הגזען בימינו.
רחובות העולם בהם אנו משוטטים בין בפועל ובין בדמיון, והמסגרות בהן היינו רוצים להיות שותפים, מכילים בימינו בני דתות ותרבויות שונות, כה הרבה צבעים וכה הרבה מינים ממלאים כיום את עולמנו. ישראל המודרנית גם היא מורכבת מפסיפס אדיר של זהויות. יהודי מדינת ישראל עלו מגלויות שונות, דוברים שפות שונות ואוחזים במנהגים שונים. כרבע מאזרחי המדינה שאינם יהודים מייצגים שונות וייחודיות אשר לעתים מאתגרת את הרוב, אך היא מעשירה ומחזקת לא פחות.
אבי אמונת הייחוד, אברהם, יוצא למסע בעקבות קריאת האל אליו: "לך לך". כה הרבה נכתב על המסע הייחודי שלו לגילוי עצמי אך לא פחות לגילוי האחר. אברם יהפוך לאברהם רק כאשר יבין את גודל המשימה ויהפוך לאב המון גויים. מסכת יחסיו של אברהם עם סביבתו השונה ממנו היא מודל לחיים משותפים – כבוד לאחר, לדתו ולתרבותו, וכל זאת לא מתוך התבטלות וחולשה. העובדה שמאמינים כה רבים ובני תרבות ששורשיהם נטועים באברהם ובספר ממנו ינקנו את סיפורו המופלא, צריכה להיות אבן היסוד במסע להכרת המאחד והמשותף.

במהלך השנים, לימדונו חכמי ישראל את חובת הפתיחות לאחר, את החובה בהכרת השונה והייחודי בכל בריאה ובריאה ואת חובת המנהיגות לחזק גישה זו.
כך לדוגמה קובע התלמוד הבבלי במסכת סנהדרין:
"מלך מלכי המלכים, הקב"ה טובע כל אדם בחותמו של האדם הראשון ואין אחד דומה לחברו… לפיכך כל אחד ואחד חייב לאמר בשבילי נברא העולם ".
וממשיך המדרש היהודי וכותב על החובה להיות רגיש ופתוח לאחר ולשונה:
" אבל אם ראה אכלוסין הרבה של בני אדם, אומר, ברוך חכם הרזים. כשם שאין פרצופותיהם שוין זה לזה, כך אין דעתם שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו. וכן אומר, לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה (איוב כח כה), כל בריה ובריה יש לו דעת בפני עצמו. תדע לך שהוא כן, משה מבקש מן הקדוש ברוך הוא בשעת מיתתו, ואומר לפניו, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד, ואין בשל בניך דומה זה לזה. כשאני מסתלק מהן, בבקשה ממך אם בקשת למנות עליהם מנהיג, מנה עליהם אדם שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו. מנין? ממה שקראו בעניין, שנאמר, יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר וגו ".
מדרש תנחומא, פנחס

הנה, הרבה לפני שנכתבו המילים המעטרות את מגילת העצמאות האמריקאית, אחד ממסמכי היסוד בהבנת הפלורליזם התרבותי, ידעו חכמי ישראל את סוד הכוח הטמון בריבוי הדעות והגוונים.
ראוי תמיד לזכור שיהודים תושבי הארץ והתפוצה, הם צאצאי עם שחווה שעבוד וגלות, פוגרומים ומאורעות אשר נכפו עליו, בין השאר בגלל ייחודו.
אנו בני עם שתביעתו למולדת ולחופש דת מחד, ומחויבותו לכבד ולהכיל את האחר מאידך, נרכשו מתוך ניסיון חיים מר – למדנו את התקווה הזו ממקלם של רבים ששנאו אותנו והכו בנו לעתים ללא רחם. אך גם מבני דתות ותרבויות שתמכו בנו בימי אתגר וקושי. סיפורם של חסידי אומות העולם, המפאר את תולדות האנושות, הוא סיפור שאמור לחזק בנו את המחויבות להמשיך במסורת הזו, המכבדת כל אדם באשר הוא.
שנות הגולה שחווה עמנו, הן עדות לחוסר סובלנות ולקושי של עמים רבים להכיל את ייחודו של היהודי ותרבותו. חובה עלינו, במדינת ישראל רבת הפנים והגוונים, להכיל את האחר ואת תרבותו ולכבד את השונים שבינינו בין אם הדבר נובע ממינם, מצבעם או מאמונתם.
ספר הספרים מחייב את היהודי להכיל את האחר, לקבלו, לכבדו ולהבין את מצוקותיו. כך קראו אבותינו, ובעקבותיהם ראשי הכנסייה וחכמי האסלאם, בספר הספרים מילים מספר שמות "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם".
ספר ויקרא קורא באופן ברור: "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח" ומוסיף ספר במדבר: "חוקה אחת לכם ולגר…".
דומה שהבינו אבותינו את המחויבות להגינות, לצדק סוציאלי, לרווחת האחר ולכבודו כאתגרים אשר ישפיעו על אופי החברה היהודית ועל חוסנה. הם ביקשו להנחיל לעם ולדורות לעתיד לבוא את מחויבותו של היהודי לשונה, לחלש ולמוחלש בחברה. הם ביקשו לראות בחברות אחרות שותפות ולא אויבות.
הרב אבא הילל סילבר, רב רפורמי מראשי יהדות ארה"ב וממובילי המאבק באו"ם על החלטת החלוקה ובעצם על הקמת מדינת ישראל והכרת אומות העולם בה, כתב במאמר "על שוויון בין בני אדם" המופיע בספרו "במה נבדלת היהדות" :
"כל בני האדם, ללא הפרש גזע ודת, ראויים ליחס של כבוד, יושר וצדקה, כך לדוגמא 'אין ממחין ביד עניי גויים בלקט ובשכחה ובפאה, מפני דרכי שלום'. מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל וקוברים מתי נכרים עם מתי ישראל – מפני דרכי שלום' התוספתא מוסיפה: 'מספידין מתי גויים ומנחמין אבלי גויים מפני דרכי שלום' כי טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו (תהילים קמה ט)".
בעולם המגוון, רווי השוני של העידן שאנו חיים בו, היכולת לקבל ולכבד את האחר היא כוח משמעותי, אולי המבחן המרכזי. חברות מנצחות יהיו אלו המוכנות להכיל בתוכן אמונות שונות, מגדרים שונים, ריבוי גוונים, צבעים וטעמים. אולי דווקא מן השונה והייחודי יצמח כוח החברה טוב יותר. כך תתפתח אולי הרגישות החברתית, מתוך הכרת האחר וכבוד לו, לדרכו, לבחירותיו ואמונתו . הרב קוק ז"ל, מי שהיה מורה דרך לרבים, הדריך את תלמידיו וביקש מהם להפנים תובנה זו שראוי ונפתח ונחזק:
"אל תקרי בניך אל בוניך – כי הבניין ייבנה מחלקים שונים, והאמת של אור העולם תיבנה צמדים שונים, משיטות שונות, שאלו ואלו דברי אלוהים חיים, מדרכי עבודה והדרכה וחינוך שונים, שכל אחד תופש מקומו וערכו, ואין לאבד כל כשרון ושלמות כי אם להרחיבו ולמצוא לו מקום… וריבוי הדעות, שבא ע"י השתנות הנפשות והחינוכים, דווקא הוא הוא מעשיר את החכמה והגורם הרחבתה. שלסוף יובנו כל הדברים כראוי, ויוכר שאי אפשר היה לבניין השלום שייבנה כי אם ע"י כל אותן ההשפעות הנראות כמנצחות זו את זו" (עולת ראי"ה, כרך א, של)
חבל שמאלו החושבים עצמם לממשיכי דרכו יש שאינם ערים מספיק לרגישות זו, לחובה של עם שהיה נתון ללחצים, לרדיפות ולאתגרים במהלך הדורות עקב שונותו, להבין את עוצמת הפוטנציאל של אימוץ ריבוי הגוונים בחברה.
בספר הספרים עולים לא פעם קולות של שנאה, דיכוי, ביטול האחר והתעמרות בחלש, אך חברה בריאה חייבת לחפש בימינו המאתגרים דווקא את נקודת המשותף בין מרכיביה ואלה המרכיבים את עולמה.

היטיב לבטא את הצורך הישראלי והאוניברסלי להכיר באחר ובשונה ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל שאמר בן השאר:
"כשם שאין שתי טביעות אצבעות זהות בעולם, כך אין גם שני בני אדם זהים, ולכל ארץ יש החוקים והתרבות שלה, המסורת והמנהגים שלה. אולם ישנו מסר אוניברסלי אחד שיכול לחבוק עולם ומלואו, עקרון שיכול להיות משותף למשטרים שונים ולגזעים שאינם דומים, לתרבויות זרות אחת לרעותה והוא עקרון קדושת החיים".
אני הייתי מוסיף לדבריו של מר רבין ז"ל שקדושת החיים צומחת לא רק מהתמקדות בך או בייחודך, אלא, בין השאר, מהיכרות האחר והשונה, כבוד לדתו, לתרבותו ולמנהגיו.
הרבי מקוצק, אחד מעמודי התווך של החסידות היטיב לומר זאת בדרכו ואף להוביל הרחבה בדרישה המוסרית מכל אחד ואחת מאתנו. הקריאה של הרב מבקשת, לא רק הכרות עם האחר, אלא הבנה שהוא יהיה שונה ממך ומדעתך ולמרות השוני, לא רק תכיר בו, אלא תכבדו :
"כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חבריך אינן דומות לשלך."
בחברה הישראלית נדמה ושאתגר זה משמעותי עד מאוד. היכולת לבנות חברה סובלנית ומכילה, המכירה בפערים תרבותיים ובמחלוקות דתיות, אך הנלחמת באי צדק, אבפליה ובקיפוח, היא מיסודות הכוח החברתי והאזרחי שיאפשר לנו להתגבר על אתגרי הזמן והמרחב בהם אנו חיים. הטיבו אבות ואימהות המדינה לתאר חלום וחזון זה של סובלנות וכבוד לשונה, מתוך מחויבות לבנות את הביחד המשתף. מגילת העצמאות, עליה חתמו, מעמידה בפנינו אתגר עד עצם היום.
אחד מן הלוחמים הגדולים במאה העשרים, כנגד הגזענות וחוסר הפתיחות לשונה, היה נלסון מנדלה אשר בנאום ההכתרה שלו לנשיא דרום אפריקה לאחר שנות האפרטהייד, אמר בין השאר את המילים הבאות:
"נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו
הוא לא גלום רק בחלק מאתנו,
כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו
כאשר אנחנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח,
באופן בלתי מודע אנו מאפשרים
לאחרים לעשות את אותו הדבר
כאשר אנו משתחררים מהפחדים שלנו,
הנוכחות שלנו משחררת אחרים".

נלסון מנדלה, אשר באישיותו ובהתנהלותו ידע להכיל את האחר אף שהוא שונא, מעמיד בפנינו אתגר שעיקרו להשתחרר מן החשש מהאחר ומתרבותו. מנדלה מלמדנו שגם במציאות קשה ומאתגרת אנו חייבים לנסות לחפש אפיקי חיים משותפים. בעולם רווי השנאה והשינוי, בעולם הדינמי שבו אנו חיים, חשוב לנו לראות לא רק את הקושי והשוני אלא גם את הטוב שצמח מהשונים שלמדו להיות ביחד.

הפרויקט "שונים ביחד" נועד לחזק בקרב ילדים ובני נוער את הכרת האחר, את הכבוד לדתו ותרבותו של האחר. אנו תקווה שע"י חשיפת בני הנוער למגוון הצבעים, הדעות והתרבויות נחליש את הדעות הקדומות אשר נושאות עמן שנאה, בוז ופחד ונחזק בקרב החברה הישראלית רבת הגוונים את הסובלנות והסבלנות.
אחת מן הבעיות הגדולות שאנו חווים מאז ומתמיד היא התחושה של רבים שרק הם צודקים, שאין לאחר זכות להחזיק בדעה או באמונה משלו. הפרויקט "שונים ביחד" נועד לשחרר אותנו מאותה תחושה.
הפרויקט "שונים ביחד" אשר הובא מהקהילה היהודית בעיר סרסוטה פלורידה נועד לממש בדיוק את הקסם האלוהי והאנושי אשר מקנן בקרב ילדינו, הפרויקט נועד לחשוף את החברה הישראלית למורכבות השוני ולראות בשונה ובאחר מכפיל כוח. אנו מבקשים בעצם ללמוד להשתחרר מפחדינו וללמד אחרים את יופיו של האחר דרך שונותו.

לסיום, אנו מנסים לאמץ בעניין זה את חלומו של הרב קוק להקמת בנין ומדינה וחברה בריאה. הרב קוק מבקש, כפי שהפרויקט "שונים ביחד" מבקש, להכיר באדם באשר הוא אדם, למחוק צרות עין, שנאה, כיעור וטומאה המאכלסים לעתים את מחנה ישראל. ראוי לזכור את מילותיו:
"אהבת הבריות צריכה להתפשט על כל אדם, למרות שינויי הדתות והגזעים. צרות העין, הרואה במה שמחוץ לאומה רק כיעור וטומאה, היא מהמחשכים הנוראים ההורסים כל בנין טוב ".

הרב מאיר אזרי
ראש מרכזי דניאל ליהדות מתקדמת בת"א יפו